פסק-דין בתיק תל"א 2639-07

1.       בפני תביעה לצו מניעה קבוע כנגד הנתבע 1 המורה לו להפסיק את השימושים החורגים במשק 36 בחלקה 25 גוש 8976 ובחלקה 53 גוש 7743 במושב בצרה (להלן: " המקרקעין"). בנוסף, עותר התובע להורות על הריסת המבנים הבלתי חוקיים במקרקעין וסילוק יד של כל מאן דהוא אחר מטעם הנתבע 1.

2.       המקרקעין נשוא כתבי התביעה הינם "מקרקעין מוסדרים" שבבעלות הקרן הקיימת לישראל, והתובע הוא אשר מנהל את המקרקעין על-פי החוק. הגב' תירצה פירסט ז"ל, אמו של הנתבע 1 רכשה בתאריך 29/12/49 את המשק מחברת "רסקו" ביחד עם בעלה דאז, מר שמואל באר. בהמשך נפרדו דרכיהם ומר באר העביר את זכויותיו במשק לידי הגב' פירסט ז"ל. הגב' פירסט התחתנה בשנת 1952 עם אבי הנתבע 1, מר יעקוב פירסט ומאז הם ניהלו יחדיו את המשק. הגב' פירסט ז"ל נפטרה בשנת 1996 ומר פירסט ז"ל נפטר בשנת 2003. הנתבע 1 הוא זה המחזיק במשק. על פי עדותו, לאחר פטירת אביו הוא פנה מספר פעמים לתובע בבקשה להעביר הזכויות במשק על שמו, אך התובע סרב לעשות כן. הנתבעת 2 (להלן: " האגודה") שוכרת את מקרקעי המשבצת מהתובע בהתאם לחוזי שכירות שהתחדשו מפעם לפעם (להלן: " חוזה המשבצת").

3.       ביום 16/8/10 ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין התובע לאגודה, ומכוחו נמחקה התביעה כנגד האגודה.

טענות התובע

4.       התובע מבסס את תביעתו על זכותו לנהל את המקרקעין בעבור "הקרן הקיימת לישראל" (נסח צורף לכתב התביעה). התובע טוען כי האגודה חתמה על חוזה משבצת ועל פי הוראותיו הוגדרה מטרת השכירות במקרקעין לצורכי חקלאות בלבד; הקמת מבנים משקיים ושימוש בהם למטרה חקלאית בלבד; הקמת יחידות מגורים ומגורים בהן; והקמת מבני ציבור ושימוש בהם. מטרת השכירות נקבעה בחוזה המשבצת והינה בעיקרה שימוש חקלאי.

5.       התובע טוען כי הנתבע 1 משתמש במקרקעין שימוש מסחרי שאינו חקלאי, ואף בנה במקרקעין מבנים נוספים והכל ללא הסכמתו ובניגוד להוראות הסכם המשבצת. התובע פנה לנתבע 1 לפני הגשת התביעה ודרש ממנו להפסיק את השימושים החורגים ולסלק את המבנים שהוקמו שלא כדין, אך הנתבע 1 לא שעה לפניותיו.

טענות הנתבע 1

6.       לטענת הנתבע 1 הוא  בעל זכות החכירה לדורות בנחלה וזאת מכוח ההסכם שנחתם בין אמו לבין "רסקו". הפעילות במשק 36 תואמת הסכם זה. עוד לטענתו הפעילות במשק  נעשית כדין, הוא אינו נזקק לאישור התובע ואין במעשיו משום הפרת הסכם המשבצת.

7.       עוד לטענתו, הסכם המשבצת פקע ביום 30/9/04, ועל כן לא חלה עליהם כל מגבלה באשר לאופן השימוש במקרקעין.

8.       עוד נטען כי התובע פעל בחוסר תום לב וכי יש לדחות את התביעה מטעמים של מניעות, ושיהוי.

מעשה בית דין

9.       בכתב ההגנה טען הנתבע 1 כי הוא בעל זכות החכירה לדורות בנחלה וזאת מכוח ההסכם שנחתם בין אמו  לבין "רסקו". עוד ציין כי הוגשה על ידו, ביחד עם אחרים, עתירה לבית המשפט המחוזי במסגרתה בקשו לקבוע כי הינם בעלי זכות החכירה לדורות.

10.   עוד בטרם נשמעו ההוכחות בתיק זה, ניתן ביום 25/7/11 פסק הדין בעתירה הנ"ל (ת"א 1890/05, כב' השופטת רות רונן להלן: " פסק הדין") בפסק הדין נקבע כי התובעים זכאים להתקשר עם התובע בהסכמי חכירה אישיים ולאחר מכן יחשבו כחוכרים ולא כ"ברי רשות" (סעיפים 13-14 לפסק הדין). עוד נקבע כי התובעים לא הוכיחו כי הם רשאים להשתמש בקרקע שימושים שאינם חקלאיים, ועל כן נדחתה עתירתם לקבוע כי במסגרת הסכם החכירה יותר להם לעסוק בעיסוקים שאינם חקלאיים (סעיפים 15-23 לפסק הדין).

11.   טענות הנתבעים בהליך שבפני בדבר זכותם להשתמש בקרקע שימוש שאינו חקלאי מכוח ההסכם שנחתם בינם לבין "רסקו" נדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין, וקיים "השתק פלוגתא" בשאלה זו.

12.   הנתבע 1 אינו שולל בסיכומיו את קיומו של מעשה בית דין, ואם אחרת ראה הדיון בעניין זה בת"א 2640/07 מנהל מקרקעי ישראל נ' שפיץ אלכסנדר ז"ל באמצעות דני אונגר, שם דנתי בשאלה זו בהרחבה.

העדר יריבות

13.   הנתבע 1 מציין כי מאז פטירת המנוח פנה מספר פעמים לתובע הציג בפניו צו ירושה  וביקש כי הזכויות בנחלה יועברו על שמו, אך התובע סרב לעשות כן. העידה מטעם התובע, הגב' איריס גלעד, אישרה בעדותה כי בעבר כאשר התגלתה הפרה של בעל הזכויות לא הועברו הזכויות בקרקע עד להסרת ההפרה, גם אם הבקשה להעברת הזכויות הייתה עקב פטירה. לפני כשנה השתנתה מדיוניות זו והתובע נוהג לאשר את העברת הזכויות בהסתייגות תוך שהתובע מודיע לנעבר כי בכוונתו להגיש תביעה להסרת ההפרה. עוד אישרה בחקירתה כי על אף שינוי מדיניות זה, לא נעשתה כל פעולה להעברת הזכויות (עמ' 33 לפרוטוקול).

14.   הנתבע  1 טוען בסיכומיו כי בנסיבות בהן מסרב התובע לרשום את המשק על שמו, הרי הוא אינו בעל זכויות ואינו "בר רשות" במשק. לפיכך, לשיטתו, כל עוד מסרב התובע לרשום את הזכויות במשק על שמו, הוא אינו הצד הנכון בהליך, ויש לדחות את התביעה כנגדו בהעדר יריבות.

15.   אני דוחה טענה זו של הנתבע 1; הנתבע 1 אישר בעדותו כי הוא זה המנהל את השימושים הלא חקלאיים במשק, וגובה דמי שכירות מהמחזיקים השונים (עמ' 30 לפרוטוקול), מכוח פעולותיו אלו קמה יריבות בין הצדדים.